קבוצת תיאטרון הפלייבק אלתר-נתיב הינה קבוצת פלייבק שיתופית ומקצועית.

חברים בה אנשים מתחום התיאטרון והאילתור, הבימוי, הנחיית הקבוצות,הטיפול והחינוך.
אנו מזינים וחולקים את הידע אחד עם השני, מנחים ומעשירים זה את זה, 

ונפגשים על מנת לעשות פלייבק. אנו מאמינים בפלייבק כאמצעי לשיתוף וליצירת קהילה
ולא מוותרים על הפמגשים השבועיים שלנו למען החוסן האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.

 
אבי ריינשטיין
נגוע בפלייבק משנת 2004. בעל השראות קצב וריקוד קשות שמלוות אותי במסירות בכל שעל. מאמין באלתור כדרך חיים ובפלייבק כטעם לחיים. משמר את צעירותי בעבודת קודש עם ילדים ובני נוער, וסוגר מעגל עם עולם המבוגרים בקבוצות הנחייה בשילוב אומנויות. אבא לשתיים,  מחליק על רולרבליידס לצלילי מוזיקה בשעות הפנאי ומאוד אוהב גאדג'טים. מנהל ובעלים של מרכז א.ב.י לאומנויות, ומנהל בקו את אלתר-נתיב, אבל הכי הכי אוהב פשוט להיות שחקן פלייבק "נותן שירות" על הבמה. כאן אני מגלה את "אני העליון" שלי. זכיתי!!

 

מאלתרת מילדות. מה שהתחיל כמנגנון הישרדות בבית הספר כשהקראתי את שיעורי הבית הלא מוכנים שלי מהמחברת, המשיך ככלי אפקטיבי ליציאה ממצבים שאדם מתוכנן לא היה נכנס אליהם והפך לאומנות שלי בעבודה כדרמה תרפיסטית, שחקנית ומנחה פלייבק. אישה ואמא מאלתרת לשתי מתבגרות.  
בשנת 95 נפגשתי לראשונה כבמאית צעירה עם תאטרון הפלייבק. מפגש שלימים נוכחתי עד כמה מכונן ומגדל הוא עבורי. האפשרות להיכנס שוב ושוב לתוך סיפור, ובשרות המספר למצוא בתוכי רצף אינסופי של חלקים מוכרים ונסתרים, מחמלה ואהבה לכעס ושנאה. שפע של דמויות שמקבלות במה והכרה, ומביאות מזור לעצמי ולזולת.  מרגישה מבורכת בעשייה הזו.
אשיה אגסי
 
עושר הדמויות אותן אני פוגשת על הבמה משחקות בבמה הפנימית שלי ומופיעות בחיי מפעם לפעם, מבית מזרחי חם ותוסס בקטמונים בירושלים לאמהות מלטפת ברעננה הבורגנית. מחקירה יצרית של נפש האדם לנבכי מסדרונות האקדמיה. מהרצון לטעום, לגעת, להתנסות,ולחוש לחיפוש אחר הרוגע והשלווה הפנימית. ובראש כל זה הצורך להרגיש שייכת מבלי לאבד את הייחודיות. ניגודים אלה ואחרים עוזרים לי להביא על הבמה את העוצמה של הרגש הפרטי למדורת השבט, להיות על הבמה ולתת במה.
פסיכותרפיסטית יונגיאנית, מנחת קבוצות, במאית ושחקנית.
 

 

אבא לשלושה בנים . אף אחד מהם לא אוהב כדורגל.
ירושלמי בגולה השרונית.
פסיכולוג קליני שתמיד מטפל גם בילדים כי דרך החיבור שלי לילדות אני אף פעם לא שוכח איך משחקים.
אני חולם לשנות את העולם בכל סדרי הגודל - מהאישי והפרטי ועד לציבורי ולכן מנסה לשנות גם בעבודה שלי במכון לחינוך דמוקרטי.
הפלייבק מפגיש אותי עם אנשים כדי ולתת להם להתבונן בעצמם ובסיפור שלהם מזווית קצת אחרת,
ולי הפלייבק נותן מתנה של משחק הנאה וחיבור.
יעקב רוסמן
אשרת מזרחי שפירא
 
הדר ימין
לפני כשנתיים אני ועוד 30 אנשי צוות הקמנו בית ספר לחינוך מיוחד. עד לפרוייקט הזה, המסלול שלי היה ברור:
במאית ויוצרת בתיאטרון. לא, לא שחקנית. במאית.
אבל כשבאה ההזדמנות ל"בייבי" הזה, ידעתי שיש כמה דברים שיאלצו להמתין עכשיו. שבימוי ותיאטרון זה יופי, באמת, אבל עכשיו קורה דבר גדול יותר. אף אחד לא הכין אותי לאין ספור 'רגעים' מסוג חדש; מרגשים, מטלטלים ומעצבים, שאזכה לחוות,
לא ידעתי עוד כמה "מורים" בדמות מתבגרים אפגוש,
לא שיערתי שיתגלה בפני עולם שלם, בו יש מקום לכל הדמויות והרגעים האלה, על במה אחת.
הדר, עוסקת בתיאטרון וחינוך ו- שחקנית פלייבק.
לא, לא במאית. בפלייבק ה'רגעים' מביימים.
אמיתי לוין
בשבילי הפלייבק הוא חוויה באמת מיוחדת. אני חלק מקבוצה שמאלתרת אבל מספרת סיפור מסוים, ולכן מצד אחד אני חייב לחשוב לעומק, לנתח ולהיות ער לפרטים, ומצד שני גם ללכת עם האינסטינקטים, עם התחושות ועם האנרגיות – שלי ושל שאר המשתתפים במופע. השילוב הזה שבין השחרור לבין המיקוד, בין התחושה הרגעית לתכנון – הוא מה שמעורר ומחדש אותי, גם מבחינה אמנותית וגם בתור בן אדם.
ביום יום אני מתפקד כמפיק מוזיקלי, קלידן וגיטריסט, ויוצא לי לחוות מוזיקה ואמנות בכל מיני צורות – על הבמה, באולפן, לבד, כחלק מקבוצה. למרות המגוון הזה, הפלייבק נותן לי משהו שאני פשוט לא מקבל בשום מקום אחר. בכל הופעה אני יוצא למסע קטן, שאין לי דרך לדעת מה יהיו התחושות בסופו. מה שבטוח זה שאני תמיד לומד הרבה – על העולם ועל עצמי.
חברים באיגוד
תיאטרון הפלייבק
בישראל